<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"א</h1>
<h2>דף ו:</h2>
לכתוב מזוזה דכתיב (דברים ו') וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, פירוש לקבוע מזוזה כדמתרגמינין ותקבעינן בסיפי ביתיך. ואמרו רבותינו (מנחות כ"ח) שכותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע בקלף אחד זו על גבי זו, וכתיבתן כמו שנתבאר בתפילין לעיל רק שצריכין שרטוט בין כל שיטה. אמר ר' חלבו (שם דף ל"א) חזינא לרב הונא דכריך ליה מאחד כלפי שמע ועשה פרשיותיה סתומות, ונהגו רבותינו להניח קצת חלק בסוף שמע וקצת חלק בתחילת והיה אם שמוע ובין הכל שיעור חלק של שלוש אותיות כדאמרינן בירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) פתוחה מכאן ומכאן סתומה ומיהו אם עבדינהו פתוחות שפיר דמי. ולשון פרשיותיה [סתומות] משמע דהיה עושה כדברי האומר על הארץ בסוף שיטה (מנחות דף ל"א) ומיהו הסופרים הכותבים בתחילת השיטה אין להקפיד עליהם דאי עבדינהו פתוחות שפיר דמיא). בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור מן המזוזה, וכן פיתחי שימאי מאי פתחי שימאי דלית להו שקפיב) או דלית להו תקרהג), ובית התבן ובית הבקר ובית האוצרות פטורין, זה הכלל כל שיש בו דירה חייב ואם לאו פטור, ובית שער חייב מדרבנן לפי שהוא פתוח לבית שיש בו דירה, וצריך מזוזה בכל הפתחים. וצריך שלא יעמיק טפח במזוזה. ומצוה להניח המזוזה תוך חללו של פתח בטפח הסמוך לרשות הרבים, ופתח שבין שני בתים הלך אחר היכר הציר לידע מה ימין ביאה, וצריך להניחה בצד ימין ביאה, וצריך להניח בשליש העליון של פתח, ואם הניחה כמין נגר פסולה פירוש כמין יתד, ופרש"י כמין נגר דזהו מושכב ורבינו תם פירש מעומד ולצאת ידי שניהם טוב להניחה באיסטויראד) פירוש באלכסון. אמרינן פרק השואל (בבא מציעא דף ק"ב) המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשיצא מן הבית לא יטלנו בידו ויצא, כשנשאר שם יהודי אבל גוי יטלנו בידו ויצא כדאמרינן בבבא מציעא פרק השוכר (א"ה, צ"ל השואל), ובחוצה לארץ השוכר בית לאחר ל' יום חייב במזוזהה). ויש שהיו אומרים עיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה ואין זה נמצא בשום מקום בירושלמי [ובתלמוד] שלנוו) אך בכל מקום שיש טינוף סביבה טוב לכסות כל המזוזה שלא תהא נראת ובמקום טהור טוב שתהא ניראתז), ונהגו העולם לכתוב שדי מבחוץ כנגד חלק שבין פרשה לפרשה וכן כותבים השם היוצא מה' אלוקינו ה' והיינו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, והם האותיות של אחר השם, שאחר היו"ד יש כ"ף ואחר הה"א יש וי"ו וכן בכל האחרות, וטוב לכותבן מבחוץ אך בפנים אסור לכתוב שום דבר. ובעוון המזוזה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר (ירמיהו ב') דם נפשות אביונים נקיים וסמיך ליה לא במחתרת מצאתים. והמקיים מצוה זו מקיים שני עשה ומזכיר אהבת השם בכל מאודו ומארכת ימים ומשמרתו כדכתיב (דברים י"א) למען ירבו ימיכם ומכלל הן אתה שומע לאוח). א) משמע דיש קפידא בדין פתוחות וסתומות אפילו כשאין פרשה אחרת כתובה אחריה באותו קלף וצ"ע בס"ג ובר"א (ספר יראים סי' ת') עכ"ל ס"ק. [מצוה בסתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי לפי שאין שתי הפרשיות סמוכות בתורה. ונהגו הסופרים לכתוב כ"ב שיטות ואם שינה לא פסל. ואילו הן תיבות שבראש כל שיטה, שמע, [ה'], הדברים, לבניך, ובשכבך, בין, והיה, מצוה, בכל, יורה, עשב, פן, והשתחויתם, השמים, ואבדתם, [ושמתם], אתם, אתם, בדרך, ובשעריך, אשר, על הארץ. קודם שיקבענה (מזוזות) [במזוזת] הפתח מברך אקב"ו לקבוע מזוזה ואין מברך בשעת כתיבה שקביעתה זו היא מצותה. מזוזה של יחיד נבדקת פעמים בשמיטה ומזוזה של רבים פעמים ביובל שבדברים של רבים אין להטריח רבים הרבה פן יהיה כל אחד דוחה הבדיקה על חבירו. והר"ר משה כתב מזוזה אינה צריכה עבוד לשמה ונהגו העולם לעבד קלף שבמזוזה לשמה, עכ"ל. ס"ג ור"א] (שם). ב) פירוש משקוף התחתון כולה הויא כמחתרת. ג) פירוש שאין לה משקוף העליון. ד) לשון יתד של רגל. ה) וכן היהודים הדרים בבתי הגוים או בבתי חבריהם חייבים במזוזה לאחר ל' יום, לשון התוספות. (עי' ע"ז דף כ"א תוד"ה הא). ו) מיהו אפילו הוא אמת דווקא בפתחים שאינם כי אם י' טפחים דהשתא כשמניח המזוזה בשליש העליון כמשפטה מכל מקום הויא תוך י' מן הקרקע אבל לדידן שהפתחים גבוהים וכשמניח בשליש העליון היא גבוה [י'] מן הקרקע (מותר) [ויותר] הילכך אין להקפיד בחדרים כך נמצא מסדור הר"ר חיים בה"ר משה מאיור"א שסדר על פי הגדול, עכ"ל ס"ק. ז) וחדר משכב נשים פטורה מן המזוזה לפי שמקשטות שם ורוחצות כדאיתא פ"ק דיומא (דף י"א) לשון ס"ג. [באמת אמרו (שם) בית הכסא ובית הבורסקי פטורין מן המזוזה מפני שהנשים מתקשטות בהן וכל שכן חדר ועליה שאיש ואשתו ישינים שם אבל כל שאר חדרים שבבית חייבים במזוזה, לשון תשב"ץ (סימן רע"ד)]. ח) בית הכנסת ובית המדרש פטורין מן המזוזה דכתיב ביתך מה ביתך שהוא חול אף כל ביתך שהוא חול יצאו אילו שהן קודש וגם אמר התם ביומא פרק א' (שם) בית הכנסת שאין שם בית דירה לחזן חכמים פוטרים מן המזוזה וגרסינן פרק הקומץ (דף ל"ג) דהא ההוא פתחא דהוה על ביה רב (לפנינו אי' רב הונא) אזל לביה מדרש והויא ליה מזוזה ומשנה רגיל הוי פי' רגיל לכל בני הבית כך פירש ר"י אבל אם אין רגיל כי אם לבדו פטור. שערי חצירות ושערי מדינות ושערי עיירות כולם חייבים במזוזה שהרי הבתים שדרים בהם השומר שחייבים במזוזה פתוחים להם, עוד אמר התם שפתח קטן, פ"ה כגון לול הפתוח מן העליה לבית וסביב ללול בעליה יש כתלים למעקה ובאותם כתלים יש פתח עכ"ה, שבין בית לעליה חייב במזוזה (וחצר) [וחדר] שיש לה ד' פתחים חייב בד' מזוזות אע"ג דרגיל בחד. בית שער הפתוח לחצר, פ"ה כגון שפתח הבית עשוי ככיפה ולו ב' פתחים אחד פתוח לרשות הרבים ואחד פתוח לחצר ובתים פתוחים לתוך הבית שער עכ"ה, ובתים פתוחים לבית שער חייבים בשתי מזוזות, משם יש לדקדק דבית שער אכסדרא ומרפסת נמי חייבים במקום שבתים החייבים במזוזה פתוחין להן ואוצרות יין ושמן כולן חייבין במזוזה, עכ"ל ס"ג.
